חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

4 ימים במדריד בדצמבר בכריסמס כולל משחק של ריאל

מדריד 4 ימים מסלול טיול בחג המולד (כריסמס) כולל משחק כדורגל של ריאל מדריד

מדריד משמעה קניות ואופנה, פארקים, מוזיאונים ובתי קפה, גלריות, חיי לילה ואמנות תוססים . עבור רבים מאתנו משמעה כדורגל משובח . מי אמר ריאל מדריד ואתלטיקו ולא קיבל? במשך ארבעה ימים בדצמבר 2022 זה בדיוק מה שעשינו. אני והבן שעמד בפני גיוס. 

האמת שהפתעתי אותו עם כרטיסים. ידעתי שהוא חולם על צפיה במשחק של ריאל מדריד, והזמנתי למגרש הענק סנטיאגו בוליבאו . שורה עשרים. מעל השער. עבורו, זה היה הדובדבן שבקצפת בטיול. אבל נתחיל מההתחלה.

היום הראשון

שדה התעופה של מדריד חוויה מבלבלת.
אתם נדרשים לנסוע ברכבת פנימית, כדי להגיע לצד של היציאה מהשדה ואז לחפש את היציאה לכביש. בקיצור. תצמדו לחבר'ה שהיו איתכם במטוס ותעשו כמוהם. אחרי שיצאנו בשלום, עלינו על אוטובוס לכיכר אספניה  Plaza de España .
שרות האוטובוסים עובד יום ולילה.
לא רחוק מהשדה, יש תחנת רכבת וגם תחנת מטרו. צעידה של שבע דקות והיינו במלון מהמם.
מקושט לקראת הסילבסטר. הצוות האדיב ברך אותנו 'פליס אנה' שזה בספרדית 'שנה טובה'. העיר היתה עטורת כוכבים זוהרים, עצי חג מולד מקושטים ושרשראות אורות. מייד כשפרקנו את המזוודות יצאנו לשוטט. 

הסתובבנו בכיכר אספניה, במרכזה נמצא פסלו של הסופר הספרדי סרוואנטס ופסלים של הדמויות המפורסמות של ספרו 'דון קישוט' – דון קישוט חולם החלומות ולוחם הצדק , עוזרו הנאמן והעגלגל סנשו פשה ואהובתו הדמיונית והמופלאה דולסינאה.  מהכיכר עולה הרחוב המפורסם ה'גראן ויה' . Gran Via שהמבנים שבו הם חגיגה אדריכלית כולל: פסלים בראשי הכיפות והמגדלים. חגיגה לעין. רחוב שחובה לעלות בו עד סופו ולחזור רק כדי להתענג מהטיול .  ברחובות הסמוכים יש לא מעט גלריות , מסעדות ובארים. חיי הלילה במדריד הם שם דבר. והצעירים אוהבים לחגוג את החיים. 'ויוה לה וידה' אומר הפתגם הספרדי הידוע.  יציאה אחרת מכיכר אספניה, מובילה לארמון המלך, Palacio Real de Madrid כן .יש עדיין מלך בספרד. למי שמקווה להציץ במשפחת המלוכה, כדאי לדעת שהמלך פיליפ השישי בחר לגור בבית צנוע יותר ברובע סרסואלה. הארמון המלכותי משמש לקיום טקסים.  מול הארמון, נמצאת קתדרלת Santa María la Real de La Almudena. שבנייתה נמשכה מאה שנה והיא נסתיימה ב1993.עיצובה שהחל כגותי התקדם ופנים עיצובה מודרני להפליא . מכיכר אספניה לארמון המלך מרחק חמש דקות הליכה.  יציאה נוספת מהכיכר מובילה  למקדש דבוד: שמצרים תרמה לספרד ב1968 כאות תודה על סיועה בהצלת מקדשי אבו סימבל שעמדו בפני חורבן עקב בניית סכר 'אסואן' בשנות הששים. לפני הכול, בעקבות הקור והרוחות, יצאנו לרכוש מעיל מחמם ואופנתי לבן. טיפסנו במעלה ה'גראן ויה', הבן מצא באינטרנט חנות 'נייק' אאוטלט ורכש בשמחה זוג נעלי 'נייק אייר' מדגם שטרם הגיע לישראל. המשכנו עוד כמה מטרים במעלה ה'גראן ויה' אל ה'פרימרק' . Primark מדובר בחנות ענקית : כשמונה קומות גובהה, שכל קומה מוקדשת לפריטי לבוש אחרים. קומה לבגדי נשים ,קומה לילדים, קומה לגברים, קומה להלבשה תחתונה . והמחירים זולים. האירופאים פחות אוהבים את התגית של  ה'פרימרק ' אבל, הישראלים 'עפים ' עליה.  מצאנו  מעיל קורדרוי בצבע חרדל וסריג ארוך . עוד כמה גופיות וחולצות. מתנות למשפחה . התורים קצרים, השירות אדיב, המחירים טובים והמגוון אינסופי. קניות למי שלא יודע ,זו עבודה קשה. לכן , כשסיימנו, נכנסנו ל'סטארבקס' לספל תה צמחים ועוגיה ושמענו עברית מכל העברים. גם היה צפוף מאד. אז הרגשנו כמו בבית…

לאחר מכן, חצינו את הכיכר ואחרי שלוש דקות הליכה לכיוון מערב, הגענו למקדש דבוד. .Templo de Debod זהו מקדש מצרי עתיק שהובא בשלמותו ונבנה כמו שהיה. מוקדש לאלה איזיס ולאל אמון, אל השמש.  סביב לו תעלת מיים. והוא צופה מעל לגן וורדים ענק ומטה משתפלת העיר. הגענו בדיוק בזמן לשקיעה ותפסנו רוגע באחת הפינות היפות והשלוות של מדריד. את ארוחת הערב אכלנו בבית קפה – מסעדה ליד המקדש. אני התענגתי על פאייה  של פירות ים מונחים על אורז צהוב ומבושלים זמן ממושך כך שהאורז סופג את הטעמים והבן הזמין 'טאקו בל' מעין טורטייה קשוחה מקופלת ובתוכה בשר טחון פלפלים ורוטב.

היום השני בטיול

אחרי ארוחת בוקר בחדר אוכל נעים ושקט ,שכללה מלון ספרדי נהדר, אננס טרי וכמה פיסות גבינה קשה ומתוקה . הבן העדיף לקחת סופגניות קטנות וספל מלא שוקולד מומס ולטבול אותן בשוקולד. היו גם הצ'וריסו המפורסם שזה מעין מקל סופגנייה שנוח לטבול בשוקולד.
במדריד זו ארוחת בוקר מקובלת ואהובה.
חזרנו לכיכר אספניה, חצינו את הכביש, והגענו לפארק הסמוך לארמון המלך . שם כמה פסלים של גדולי האומה ופסל לזכר החייל האלמוני שנלחם במלחמת האזרחים של ספרד. בדיוק היה טקס החלפת משמר הארמון. חיילים בתלבושת מסורתית וגם פרשים על סוסים, עשו כל מיני תרגילי סדר. הסתובבנו בארמון . אחרי שעמדנו בתור שאורכו כאורך ימיה של האימפריה הספרדית. הזנו עינינו בשכיות חמדה למכביר. פסלים . תכשיטים. כלי נשק. חדרים שלמים ועוד קצת עד שנשברו לנו הרגליים. ואז, חצינו את הרחבה שממול לארמון, כדי לנוח בחיקה של קתדרלה יפהפיה ועתיקה ששמה 'אל מונדו' . הסתובבנו בתוכה, התפעלנו מהעיצוב . יש תחושה מיוחדת בקתדרלות ענק מהסוג הזה. כאילו מאות של אנשים התפללו בתוכה ברגעים שונים בחייהם והרוחניות שלהם נספגה בקירות. דמויות הצלוב ואימו המוזהבת בכל פינה. וגם תא וידוי עתיק מרופד בקטיפה כדי שהמלכות והמלכים לא יחככו ברכיהם בזמן שהם מתוודים ומבקשים סליחה. הפרטים הקטנים האלו מגלים הכול…אין בקשת המחילה של מלך דומה לבקשת המחילה של פשוט עם. אציין את שער הברזל המפוסל לפרטיו ביד אומן . קחו רגע להתבונן בו מקרוב. ואת פסל הכומר ביציאה שנושא זורע ואצבע נוזפת אל השמיים הקודרים. עליו ירד גשם כמו על כל הצדקנים שמטיפים מוסר. מהקתדרלה ירדנו אל הרחוב והלכנו בעקבות שילוט אל ה'קריפטה' של מדריד. ה'קריפטה' היא מערה שנתמכת בעמודים ענקים והתקרה שלה גבוהה, כמעט לא נראית. לאורך הקירות, יש חדרים קטנים נעולים בשערים. חלקם לא יותר מכוכים. דורות של בני משפחה, נחים במגרות ובכדים זה לצד זה. על השערים חרוט שם המשפחה .על הקירות, תלויים שטיחים עם רקמת השם והסמל המשפחתי. מדובר במשפחות אצולה של ספרד. ולמעמד יש משמעות עצומה. לקח לי כמה זמן, תוך שאני משוטטת במערה המוארת באורות נרות ופנסים אדומים, כדי להבין שאני דורכת על קברים [!] קבועים ברצפה עם ווי מתכת עגולים לפתיחתם. היו שם נזירות בכניסה. היו משפחות שהסתובבו וניגבו דמעות והיו ילדים בלבן שהעלו מופע של הולדת הצלוב ושרו בקולות מתוקים בליווי נגינת עוגב. המתים והחיים מתערבבים זה בזה בלא חציצה. אצל היהודים יש הפרדה מוחלטת בין עולם החיים לעולם הבא. גם טקס ההלוויה אצלנו מהיר ונחרץ. אצל הנוצרים הגבול מרוכך ומטושטש. מי מאתנו יכול לדמיין להחזיק את שיירי אביו בכד אפר במדף בסלון? אז זהו שאצלם זה בסדר. על הרצפה ,היו קברים של משפחות והיה רשום שם ועיר הולדתם. לא מעט נולדו בברצלונה וככל הנראה, נישאו למישהו ממדריד. על חלק היה רשום שנפטרו במגפה. וחלק מהתאריכים היו ממש לאחרונה. היו גם קברים ריקים. ממתינים. ככל הנראה שעלות החלקה בקריפטה המרשימה אינו מהזולים. גם בקברים יש נדלן…
יצאנו בתחושה שהבנו דברים משמעותיים על ההיסטוריה ועל התרבות של ספרד בכלל ושל מדריד בפרט. הקדרות והמלנכוליה . וגם האינקוויזיציה. הקנאות הדתית שיצאה מכלל שליטה. הכול שם. הגאווה והמוות. לכל עיר יש כמה שכבות. זו המודרנית העכשוית. וזו שמתחתיה ,הדוממת, שהיא יסודותיה. ההיסטוריה שלה. הערכים המהותיים שעיצבו אותה. כשמשווים בין העיר העכשוית לעיר ההיסטורית, ניתן לאמוד אם העיר והתרבות נמצאים בזריחה או בשקיעה. האם היא מתקדמת או נסוגה לאחור? אל צללי זוועות העבר?

היום השלישי בטיול

התחלתי את הבוקר בביקור במוזיאון הפראדו המפורסם באוסף ציורי גויה שלו. מוזיאון רחב ידיים מרשים מאות תמונות כולל אל גרקו ועוד. חובה לחובבי האמנות. המוזיאון נמצא ממש ליד כיכר העצמאות. אליה ניתן להגיע מכיכר אספניה גם באוטובוס ובמטרו . לאחר שעות של בילוי מול התמונות המרהיבות , ביקרתי בחנות תופינים ושוקולדים מפורסמת ברחבי העולם. זה מפעל ייצור מימי הביניים ויש בחנות מגוון מרשים של מגדנות וליקרים. לאחר שרכשתי ליקר שקדים ומבחר שוקולדים .חזרתי למלון אחר הצהריים. ואטרקציה קטנה נזדמנה לנו, ברחוב ראינו חלון ראווה של עוגות ועוגיות ומדרגות הובילו לקונדטוריה מתחת לקו הרחוב. המקום עוצב בסגנון שנות החמישים וקושט ביצירות קולאז' צבעוניות ועליזות של אמנית מקומית שיש לה גם דף פייסבוק. בשם גלוריה. שתינו קפה אכלנו פרוסת עוגה ביתית וצילמנו את האמנות המקורית.
בערב ,הבן התעטף בצעיף אוהדים של 'ריאל מדריד' ויצאנו ברכבת התחתית לאצטדיון סנטיאגו ברנביאו Estadio Santiago Bernabéu . נסענו עם המוני אוהדים בדרכם למשחק, חלק עם הצבעים של 'ריאל' וחלק של 'אתלטיקו' . פני כולם זוהרות בשמחה ובציפייה. ברנביבאו הוא האצטדיון השני בגודלו בספרד, והשמיני בגודלו בעולם, ארח ארבע פעמים את משחקי גמר ליגת האלופות העולמי ,יש בו מעל 80 אלף מקומות ישיבה. דבר לא הכין אותי לחוויה של לעלות במדרגות ,להרים את הראש ולקלוט שאני במקדש בינלאומי של עשרות אלפי אנשים מכל העולם, ושתיכף עומד להתחיל משחק!
את אווירת המשחק אפשר רק לתאר כאכסטזה של אושר. מעל לשער ישבו האוהדים המושבעים של ריאל : המדרידיסטים. לבושים בלבן ותופפו בתופיהם הגדולים בקצב אחיד וללא הפסקה. מעלינו ביציע, התמקמו האוהדים הלא פחות נחושים של 'אתלטיקו' שצפרו ושרקו. במושבים לפנינו, ישבו שני גברים כבני שישים, אחד עטוף בצעיף ובכובע של 'ריאל' והשני בצבעים של 'אתלטיקו' והם ברכו זה את זה בחמימות רבה וישבו לנתח את המשחק ולעודד בקריאות נרגשות. פעם זה צעק: 'פוארה פוארה'! על השופט . בתרגום לעברית: 'החוצה! החוצה' ופעם השני קם והזדעק :'פוארה פוארה' . הכול מתוך יחסי כבוד וידידות .
היה משחק מצויין. הזמן טס . ובסופו ,תוך דקות, נשפך המון אדם אל הרחובות. וכל תחנות האוטובוס והרכבת היו פקוקים באלפי אנשים. מוניות לא היו בנות השגה. צעדנו כחצי שעה עד שהזדמנה לנו מונית סוף סוף. שבנו למלון מרוצים ונרגשים. זו חוויה מסעירה. ללא ספק.

היום ה-4 בטיול

את הבוקר ביליתי בפארק רטירו Parque del Retiro שניתן לשכור בו סירה ולשוט באגם. וכן נמצאים בו שרידי ארמונות שנהרסו במלחמה מול חיילי נפוליאון הצרפתי. חובה לבקר בארמון הזכוכית Palacio De Cristal‬: . מבנה יפהפה כמו רקום מקורי עכביש. שנבנה ב1887 במקור כחממה עבור צמחים אכזוטיים. ומהווה אבן שואבת לתיירים מכל העולם. ‬‬.
איך מגיעים? לוקחים אוטובוס מכיכר אספניה ויורדים בכיכר העצמאות . עוברים את מוזיאון הפראדו וכמה דקות אחר כך מגיעים לכניסה הראשית של הפארק. הספרדים אוהבים לבלות שעות רגועות בחיק הטבע ולהביא את הילדים לפיקניקים . הפארק זהר באור שמש חורפית. לילה קודם התחוללה סערה. והאדמה והעצים היו רטובים ומבהיקים. ‬
אחרי כשלוש שעות, חזרתי למלון לארוז ויצאנו לשדה התעופה. אציין שכדאי לארוז מעט ביגוד כי בשדה התעופה, שוקלים את המזוודות . ומשפחה שהביאה המון שקיות עם הלוגו של 'פרימרק' התרגזה כשנדרשה לשלם סכום נאה עבור החריגה במשקל. 'זה מתקזז עם ההנחה' התרגז אבי המשפחה שרצה פשוט להשאיר את הבגדים בשדה. אשתו סרבה והעדיפה לשלם את התוספת. פרץ ויכוח קולני לוהט, בעודם מקללים את חברת התעופה שמתעקשת על החוק. אז אלף, אם אתם מתכננים 'שופינג' במדריד, אל תיקחו איתכם הרבה מהמלתחה מהבית. ובית, קחו בחשבון שחלק מחברות התעופה לוקחות ברצינות את עניין משקל המזוודות . אל תגזימו.
סך הכול, מדריד עיר מעניינת, כל אחד יכול למצוא בה משהו לטעמו. ואם כבר הגעתם, לכו לראות משחק!

חנות שוקולדים במדריד בכריסמס
חנות שוקולדים במדריד בכריסמס
מזמור חג מולד בקריפטה של מדריד
מזמור חג מולד בקריפטה של מדריד
קרדיט: אופיר מלכי
Whatsapp
Facebook
Email
Telegram

רוצה לחזור למשהו ספציפי?

חוויה בחו"ל מתחילה כאן

error: Content is protected !!