ארצות הברית היא המדינה שבה רעיון "הכביש הפתוח" הפך לסמל תרבותי. הנסיעה בכבישים רחבי הידיים, בין ערים נוצצות ונופים פראיים, מזמינה חוויה שאין דומה לה. אך יחד עם ההזדמנות מגיעים גם חוקים, תקנות ופרטים קטנים שמטיילים ישראלים רבים אינם מודעים אליהם. השכרת רכב בארצות הברית היא פתרון אידיאלי לחופשה גמישה ועצמאית, אבל חשוב מאוד להכיר את כללי המשחק – מהחוזים והעמלות ועד לחוקי התנועה והחניה.
תשלום על החזרה ביעד אחר (One Way Fee)
רבים מתכננים טיול קלאסי מחוף לחוף – למשל יציאה מניו יורק (New York) והחזרת הרכב בלוס אנג'לס (Los Angeles). אמנם חברות השכרת הרכב מאפשרות החזרה בעיר שונה מזו שבה נאסף הרכב, אך ברוב המקרים נגבית עמלה משמעותית הקרויה "One Way Fee".
גובה העמלה משתנה בהתאם למרחק בין היעדים – לעיתים כמה עשרות דולרים בלבד, ולעיתים מאות דולרים. באזורים מסוימים כמו פלורידה (Florida) או קליפורניה (California), יש תקופות שבהן החברות אף מוותרות על התשלום כדי לאזן מלאי רכבים. מומלץ לבדוק מראש, משום שהחיוב מתווסף לסכום הסופי ויכול להפתיע את מי שלא תכנן.
תשלום על אקסטרה מיילים (Extra Miles)
מרבית חוזי ההשכרה בארצות הברית כוללים "קילומטראז' בלתי מוגבל". עם זאת, לא בכל חוזה תמצאו את ההטבה הזו. במיוחד בהשכרות לטווח ארוך או בסוכנויות מקומיות קטנות, עשוי להיות גבול יומי – למשל 150 מייל ליום.
חריגה מהמכסה גוררת חיוב נוסף, שיכול לנוע בין 0.15 ל־0.50 דולר לכל מייל עודף. בטיולי כביש רחבי היקף, חריגה כזו יכולה לעלות מאות דולרים. הפתרון: לוודא מראש שהחוזה כולל מיילים ללא הגבלה, או לחשב במדויק את המסלול הצפוי.
כבישי אגרה (Toll Roads)
בארצות הברית קיימות מערכות כבישי אגרה מגוונות. במדינות רבות, ובעיקר בצפון־מזרח ובפלורידה, האגרה משולמת באמצעות מערכת אלקטרונית (כמו EZ Pass או SunPass). במקרים רבים אין עמדות תשלום במזומן, והנהג נדרש למכשיר משדר מיוחד.
חברות השכרת הרכב מציעות לרוב לשכור "Transponder" – אך השימוש בו עלול להוסיף עמלה יומית גבוהה. מי שנוסע הרבה בכבישי אגרה ירוויח מהפתרון, אבל בטיול קצר עדיף לבדוק מראש האם המסלול באמת עובר בהם. החיוב שלא דרך החברה עשוי להיגבות רטרואקטיבית עם קנסות מיותרים.
איזורים שמותר ואסור לנסוע בהם
למרות החופש, יש מגבלות. חלק מחוזי השכרה מגבילים נסיעה מחוץ למדינה שבה נחתם ההסכם – למשל, יש חברות שלא מאפשרות מעבר למקסיקו (Mexico) מחשש לגניבות.
במדינות הצפוניות, המעבר לקנדה (Canada) מותר בחברות רבות, אך דורש אישור מראש. בנוסף, קיימים אזורים שבהם אסורה נסיעת רכבי השכרה מסיבות ביטוחיות – לדוגמה, דרכי עפר מרוחקות בפארקים לאומיים או באזורים מושלגים בחורף. כל חריגה עשויה לשלול את הביטוח במקרה של תאונה.
חנייה מוסדרת ברחובות
בערים הגדולות החניה ברחוב מוסדרת בקפדנות. בשיקגו (Chicago), ניו יורק (New York) או סן פרנסיסקו (San Francisco) תמצאו עמודי מדחנים דיגיטליים, עם תעריפים של 2–7 דולר לשעה. מעבר לשעות המותרות, קיימים ימים ושעות שבהם אסור לחנות לצורך ניקוי רחובות – והדו"ח מגיע מהר מאוד.
כדאי לשים לב לשלטי החניה, שכן העיריות בארצות הברית מקפידות על אכיפה נוקשה, כולל גרירת רכבים. מי שמתכנן לישון במלון במרכז עיר רצוי שיבדוק אם החניה כלולה במחיר.
חניונים ציבוריים
חניונים פרטיים וציבוריים זמינים כמעט בכל עיר, אך המחירים שונים מאוד. במרכזי ערים גדולות, עלות יומית יכולה להגיע ל־40–70 דולר. באזורים פרבריים המחירים נמוכים בהרבה ולעיתים אף בחינם.
חלק מהחניונים מבוססים על שירות "Valet Parking" שבו מוסרים את המפתחות לשומר. במקרים כאלה, האחריות לנזק או גניבה עלולה להיות נתונה לפרשנות – ולכן חשוב לשמור את הקבלה ולוודא שהחניון מבוטח.
מהירויות בכבישים
המהירות המותרת משתנה ממדינה למדינה:
בכבישים מהירים (Interstates) – לרוב 65–75 מייל לשעה, אך בטקסס (Texas) יש מקטעים שמאפשרים 85 מייל לשעה.
בכבישים עירוניים – בין 25 ל־35 מייל לשעה.
ליד בתי ספר – 15–20 מייל לשעה בלבד, עם אכיפה קפדנית במיוחד.
המשטרה משתמשת במצלמות ובניידות לאכיפה, ודו"ח מהירות יכול להגיע למאות דולרים. בנוסף, יש מדינות שמיישמות "Reckless Driving" – כלומר, נהיגה מעל מהירות מסוימת נחשבת לעבירה פלילית.
דו"חות תנועה
הדו"חות בארצות הברית מחולקים לפי דרגת החומרה. אי עצירה בתמרור עצור, נהיגה במהירות מופרזת או שימוש בטלפון נייד על ההגה עלולים לגרור לא רק קנס אלא גם נקודות חובה.
מי שנוהג ברכב שכור יקבל את הדו"ח דרך חברת ההשכרה, שתוסיף גם "דמי טיפול" שיכולים להגיע ל־50 דולר נוספים. תשלום מאוחר מעלה את הקנס במהירות, ולעיתים אף חוסם את האפשרות לשכור רכב בעתיד.
תאונות דרכים
במקרה של תאונה, יש לפנות מיד למשטרה המקומית ולקבל דו"ח רשמי. חברות ההשכרה מחייבות להציג את הדו"ח כדי שהביטוח יכסה את הנזק.
חשוב לדעת: גם תאונה קלה, כמו שריטה או שבר קטן בזכוכית, יכולה להוביל לחיוב גבוה אם לא נרכש ביטוח מתאים. לכן, מומלץ לבדוק היטב את תנאי ה־CDW (ויתור השתתפות עצמית במקרה נזק) ולצלם את הרכב מכל צד לפני היציאה.
ביטוח וכיסוי נוסף
בארצות הברית נהוג להציע כמה סוגי ביטוח:
CDW/LDW – ביטוח לנזקי הרכב עצמו או גניבה.
SLI – ביטוח צד ג' להנזקים לרכוש או אנשים אחרים.
PAI – ביטוח תאונות אישיות לנהג ולנוסעים.
UMP – כיסוי לנזקי תאונה עם נהג ללא ביטוח.
רבים מגלים שפוליסות האשראי הישראליות מעניקות חלק מהכיסויים, אך לא כולן תקפות לכל סוגי הרכב או במדינות מסוימות. כדאי לברר מראש ולוודא התאמה.
טיפים והמלצות סודיות
בחלק מהחברות, איסוף רכב משדה תעופה כרוך במסי נמל גבוהים. לעיתים זול יותר לקחת שאטל למרכז העיר ולאסוף את הרכב שם.
תחנות דלק בארצות הברית גובות מחיר שונה לתשלום באשראי ובמזומן. ההפרש יכול להגיע ל־0.20 דולר לגלון.
כדאי לשים לב לנוהג "Prepaid Fuel" – תשלום מראש על מיכל מלא. ברוב המקרים משתלם יותר למלא לבד את המיכל לפני ההחזרה.
בערים גדולות, שווה לשקול רכב קטן יותר – קל יותר לחנות, וגם זול יותר באגרות חניה ובדלק.
מי שמתכנן נסיעה ארוכה מומלץ שישקול לשדרג לרכב SUV – לא רק לנוחות, אלא גם כי בחורף חלק מהכבישים דורשים רכבי 4×4.
השכרת רכב בארצות הברית פותחת דלת לעולם של חופש ועצמאות – אך גם מחייבת הבנה מעמיקה של החוקים והעמלות. נהיגה נכונה, הקפדה על מהירויות, הכרה במגבלות חניה והבנה של החוזה – כל אלה יכולים לחסוך כסף רב, למנוע קנסות ולהבטיח חוויה חלקה.
הדרך האמריקאית קוראת – וההגה בידיים שלכם. 🚗
